כ־115 אלף משקי בית נרשמו להגרלה ה־11 של “דירה בהנחה”, אבל מולם הוצעו רק 7,922 דירות ב־19 יישובים. הפער הזה הופך את ההגרלה לאחד האירועים התחרותיים בשוק הדיור — וממחיש עד כמה הביקוש לדירה מוזלת גדול מן ההיצע.
במבט ראשון אפשר לתרגם את הנתונים לסיכוי של 6.9%, או דירה אחת לכל כ־14.5 משקי בית. אלא שזהו יחס ארצי גולמי בלבד. הסיכוי של כל נרשם תלוי בפרויקט וביישוב שבחר, במספר המתמודדים שם ובכללי העדיפות של התוכנית.
המספר שמספר את הסיפור
הנתונים הרשמיים של משרד הבינוי והשיכון מציגים סבב גדול: 82 הגרלות ל־7,922 דירות. אך כמות הדירות עדיין קטנה מאוד ביחס לכ־115 אלף משקי הבית שנרשמו. גם אם כל הדירות יימכרו לזוכים, רוב מוחלט של המתמודדים יישאר מחוץ לסבב.
חשוב לא לקרוא ל־6.9% “סיכוי הזכייה” של כל משתתף. ההגרלות נערכות לפי פרויקטים ויישובים, ובחלקן ניתנות עדיפויות לבני המקום או לקבוצות זכאות אחרות. בפרויקט מבוקש הסיכוי עשוי להיות נמוך בהרבה, ובמקום אחר גבוה יותר.
למה 1.6 מיליון הרשמות אינן 1.6 מיליון אנשים
ב־82 ההגרלות בסבב נרשמו במצטבר כ־1.63 מיליון הרשמות לפרויקטים. המספר העצום הזה אינו מייצג 1.63 מיליון משפחות: אותו משק בית רשאי להירשם ליותר מהגרלה אחת. לכן יש להבחין בין כ־115 אלף נרשמים ייחודיים לבין סך הבחירות שביצעו בתוך המערכת.
דווקא הפער בין שני המספרים מלמד עד כמה המשתתפים מנסים להגדיל את סיכוייהם. בממוצע, כל משק בית נרשם למספר רב של הגרלות — אך בסופו של דבר הוא יכול לרכוש דירה אחת בלבד.
התמונה הגדולה מסובכת יותר
בדיקת מאגר ההגרלות הציבורי עד 27 ביולי 2026 העלתה 2,515 רשומות הגרלה, מהן 2,433 שסומנו כהגרלות שהושלמו. באותן הגרלות נרשמו במצטבר כ־17.4 מיליון הרשמות והופיעו 167,675 מקומות לזוכים.
אבל אי אפשר להסיק מכך ש־167,675 משפחות שונות קיבלו 167,675 דירות שונות. במאגר מופיעות גם הגרלות המשך וחידוש, שנועדו לאייש דירות לאחר ביטולים או ויתורים. מצאנו 1,002 רשומות כאלה ובהן 35,797 מקומות לזוכים. ספירה פשוטה שלהן יחד עם ההגרלות המקוריות עלולה לספור מחדש אותה דירה או אותו מסלול שיווק.
זכייה אינה בהכרח דירה
גם הודעת זכייה אינה סוף הדרך. הזוכה עדיין צריך לבחור דירה, לקבל מימון ולחתום על חוזה — ולעיתים להמתין שנים להשלמת הבנייה. נתוני עבר של בנק ישראל ממחישים את הפער: בסוף 2018 דווח על כ־59.7 אלף זוכים, אך רק כ־18 אלף מהם רכשו דירה; בסוף 2019 כבר היו כ־70 אלף זוכים וכ־26 אלף רוכשים.
אלה נתונים היסטוריים, ולא שיעור המימוש של ההגרלה הנוכחית. ובכל זאת הם מדגימים מדוע מספר “זוכים” לבדו אינו מספר כמה משפחות הגיעו בפועל לדירה: חלקן מוותרות בשל המחיר, המיקום, תנאי המימון או זמן ההמתנה.
הנתון שהמדינה עדיין לא מפרסמת
לציבור יש כיום מידע מפורט על כל הגרלה, אך חסרה תמונת־על פשוטה: כמה משקי בית ייחודיים השתתפו בכל התוכניות מאז תחילתן, כמה מהם זכו פעם אחת לפחות, כמה ביטלו, כמה חתמו על חוזה וכמה קיבלו מפתח.
בלי הנתונים האלה קשה למדוד את התוכנית במונחים החשובים באמת. מספר הדירות שהוגרלו הוא נתון של הקצאה; מספר החוזים ומסירות הדירות הוא נתון של ביצוע. פרסום לוח מחוונים אחיד, שמנטרל הגרלות המשך וכפילויות, יאפשר לציבור להבין מה קורה בין ההרשמה לבין הכניסה לבית.
השורה התחתונה
“דירה בהנחה” יכולה ליצור הנחה ממשית ומשמעותית למשפחה שזוכה ומצליחה להשלים את הרכישה. אבל נתוני ההגרלה ה־11 מספרים גם סיפור רחב יותר: על כל דירה שהוצעה עמדו, בממוצע ארצי, יותר מ־14 משקי בית.
זהו קודם כול מדד למחסור. כל עוד מספר הזכאים גדול בהרבה ממספר הדירות, ההגרלות יחלקו הנחות לקבוצה מוגבלת — אך לא יחליפו הגדלה רציפה של היצע הדיור. ועד שהמדינה תפרסם נתוני משתתפים, זוכים, חוזים ומסירות ללא כפילויות, גם ההצלחה הכוללת של התוכנית תישאר קשה למדידה.
