נתוני בנק ישראל מראים כי ברבעון השני של 2026 גדל חוב משקי הבית לדיור ב־13 מיליארד שקל. במקביל, החוב שאינו לדיור צמח מהר יותר. התוצאה היא לחץ כפול על כוח הקנייה של משפחות, גם בלי זינוק חדש במחירי הדירות
שוק הדירות יכול להאט, מספר העסקאות יכול לרדת ומחירי הדירות יכולים לדשדש, אבל החשבון של משקי הבית ממשיך לגדול. לפי נתוני בנק ישראל, יתרת החוב לדיור של הציבור הגיעה בסוף הרבעון השני של 2026 לכ־675 מיליארד שקל, עלייה של כ־13 מיליארד שקל בתוך שלושה חודשים.
המספר הזה אינו אומר שכל משק בית חייב יותר מבעבר, והוא גם אינו מודד את מחיר הדירה הממוצעת. זהו סך החוב שטרם נפרע בגין הלוואות לדיור, ובראשן משכנתאות. אבל הוא מספק תמונה ברורה: גם בתקופה שבה שוק הדיור אינו מציג את קצב העליות של השנים החזקות, הציבור ממשיך להוסיף חוב כדי לקנות דירות ולממן את העסקאות שכבר נחתמו.
חוב הדיור גדל ב־7% בשנה
בנק ישראל מצא כי יתרת החוב לדיור עלתה ברבעון השני ב־1.9% והגיעה לכ־675 מיליארד שקל. בהשוואה לשנה קודמת, קצב הגידול עמד על כ־7%.
העלייה נבעה מהמשך נטילת משכנתאות חדשות. ברבעון השני ניתנו משכנתאות בסכום של כ־29 מיליארד שקל, לאחר ניכוי עונתיות. ביולי ובאוגוסט הסתכם היקף המשכנתאות החדשות בכ־10 מיליארד שקל בממוצע לחודש, קצב דומה לזה שנרשם ברבעון השני.
חשוב להבחין בין משכנתאות חדשות לבין הגידול ביתרת החוב. משק הבית שמקבל משכנתה חדשה מוסיף לחוב הכולל, בעוד שלווים ותיקים מחזירים מדי חודש קרן וריבית ומקטינים אותו. כאשר יתרת החוב בכל זאת עולה ב־13 מיליארד שקל ברבעון, פירוש הדבר שסכומי האשראי שנוספו, לצד השפעות נוספות כמו הצמדה למדד, היו גבוהים מהחוב שנפרע.
הבעיה אינה רק המשכנתה
התמונה הרחבה יותר מדאיגה דווקא בגלל מה שקורה מחוץ לשוק הדיור. סך החוב של משקי הבית הגיע לכ־935 מיליארד שקל. מתוכו, כ־260 מיליארד שקל הם חוב שאינו לדיור, כגון הלוואות צרכניות ואשראי מגופים פיננסיים.
ברבעון השני גדל החוב שאינו לדיור ב־3.6%, כמעט פי שניים מקצב הגידול הרבעוני של החוב לדיור. בקצב שנתי הוא עלה בכ־10%, לעומת 7% בחוב לדיור. בנק ישראל מציין שהעלייה נרשמה אצל הבנקים, חברות כרטיסי האשראי והגופים המוסדיים.
לא כל הלוואה צרכנית נלקחת כדי לממן דירה, ולכן אי אפשר לקבוע מהנתון שמשפחות משלימות את ההון העצמי באמצעות אשראי יקר. עם זאת, החיבור בין שני הנתונים חשוב. משפחה שמשלמת משכנתה ובמקביל נושאת הלוואה לרכב, שיפוץ או הוצאה שוטפת מגיעה לבנק עם פחות הכנסה פנויה ועם יכולת מוגבלת יותר לספוג התייקרות בהחזר החודשי.
למה החוב גדל כשהמחירים אינם מזנקים?
הסיבה הראשונה היא שמחיר דירה בישראל עדיין גבוה מאוד ביחס להכנסה, גם לאחר תקופה של התמתנות. ירידה קטנה במדד המחירים אינה מוחקת את העלייה שנצברה בשנים קודמות. מי שרוכש דירה נדרש לעיתים קרובות למשכנתה גדולה גם אם קיבל הנחה מהקבלן.
הסיבה השנייה היא פער הזמנים בענף. חלק מהמשכנתאות שנלקחות היום שייכות לעסקאות שנחתמו לפני חודשים, במיוחד במבצעי תשלום דחוי. הקונה שילם סכום קטן בעת החתימה ואת עיקר המימון הוא משלים סמוך למסירת הדירה. לכן נתוני המשכנתאות יכולים להישאר גבוהים גם כאשר קצב המכירות הנוכחי נחלש.
הסיבה השלישית היא שהירידה בריבית בנק ישראל אינה עוברת מיד ובמלואה לכל מסלולי המשכנתה. הלוואות בריבית קבועה מושפעות גם מתשואות האג״ח ומעלות גיוס הכסף של הבנקים, וההחזר של לווה קיים תלוי בתמהיל שלו. לכן הפחתת ריבית יכולה להקל על חלק מהלווים בלי להפוך דירה למוצר נגיש יותר.
מה המשמעות למחירי הדיור?
גידול בחוב אינו בהכרח סימן לעליית מחירים קרובה. הוא יכול להעיד גם על כך שהקונים זקוקים למימון רב יותר כדי לבצע פחות עסקאות. לכן צריך לקרוא את הנתון יחד עם מספר העסקאות, מחירי הדירות, שיעור המימון וההחזר מההכנסה.
מצד אחד, אשראי זמין מאפשר לביקוש להמשיך להתקיים ומקטין את הלחץ על מוכרים להוריד מחירים במהירות. מצד אחר, ככל שמשקי הבית עמוסים יותר בחוב, קטן מספר הקונים שיכולים לקבל משכנתה נוספת ולעמוד בה. החוב תומך בביקוש בטווח הקצר, אבל עלול להגביל אותו בהמשך.
הנתון החשוב ביותר לקראת החודשים הקרובים יהיה לא רק כמה כסף הבנקים מעמידים למשכנתאות, אלא באילו תנאים: מהו שיעור המימון, כמה מההכנסה מופנה להחזר, ומה שיעור הלווים שנדרשים לפריסה ארוכה יותר. ירידה במחיר הדירה אינה מספיקה אם במקביל המשפחה משלמת יותר על האשראי ועל הלוואות אחרות.
המסר מנתוני בנק ישראל פשוט: משבר הדיור אינו רק סיפור של מחיר למטר מרובע. הוא גם סיפור של מאזן משפחתי. כל עוד החוב ממשיך לגדול מהר מהיכולת של משקי הבית להגדיל את הכנסתם הפנויה, גם שוק דירות רגוע יותר לא בהכרח הופך את הדרך לדירה לקלה יותר.
