הצעת החוק שמתקדמת בכנסת מבקשת להחזיר לדיירי הדיור הציבורי את האפשרות לרכוש את הבית שבו הם מתגוררים בהנחה. עבור משפחה שחיה שנים בדירה ציבורית זו עשויה להיות הזדמנות נדירה להפוך לבעלת נכס. אלא שמאחורי ההבטחה מסתתרת שאלה מטרידה: מה יישאר למשפחה הבאה שממתינה לדירה?
הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשפ״ו–2025, נמצאת בשלב ההכנה בוועדת הפנים והגנת הסביבה לקריאה השנייה והשלישית. המשמעות חשובה: מדובר במהלך מתקדם, אך עדיין לא בחוק סופי ולא בזכות שניתן לממש כיום מכוח ההצעה החדשה.
מה מבקשת הצעת החוק לשנות?
העיקרון פשוט: לאפשר לדיירים ותיקים בדיור הציבורי, שעומדים בתנאי הזכאות ושאין בבעלותם דירה אחרת, לרכוש בהנחה את הדירה שבה הם חיים. מבחינת הדיירים, מדובר ביותר מעסקת נדל״ן. רכישת הדירה מעניקה יציבות, מאפשרת להעביר נכס לילדים ויוצרת הון משפחתי במקום מגורים מתמשכים בשכירות ציבורית.
זהו הטיעון החברתי החזק בעד החוק. משפחות שחיו במשך שנים תחת מגבלות הכנסה וללא נכס משלהן עשויות לקבל הזדמנות אמיתית לבעלות על בית.
הנתונים שמדליקים נורה אדומה
הבעיה מתחילה כאשר דירה שנמכרת לדייר יוצאת ממלאי הדיור הציבורי, אך המדינה אינה רוכשת במקומה דירה אחרת. דוח המעקב של מבקר המדינה מצא כי בתוך חמש שנים נגרעו מהמלאי כ־6,000 דירות. בתקופה שנבדקה נמכרו כ־3,500 דירות, אך נרכשו רק 460 דירות חלופיות.
במאי 2023 המתינו כ־4,300 זכאים לקבלת דירה. זמן ההמתנה הממוצע התארך מכ־31 חודשים בשנת 2019 לכ־35 חודשים. מאחורי הממוצע נמצאות משפחות שממשיכות לשלם שכירות בשוק החופשי, לעבור בין דירות ולהמתין לפתרון שאינו מגיע.
לכן הוויכוח אינו צריך להיות רק אם לאפשר לדייר ותיק לקנות את ביתו. השאלה המכריעה היא האם כל מכירה תממן בפועל רכישה של דירה חלופית, מתאימה ובאותו אזור — ובתוך כמה זמן.
בעלות לדייר אחד, פחות דירות לממתינים
למכירת דירה ציבורית יש שני צדדים. מצד אחד, היא יכולה לשנות את חייה של המשפחה שרוכשת אותה. מצד שני, אם התמורה אינה חוזרת במלואה ובמהירות למלאי, משפחה אחרת מאבדת אפשרות לקבל דירה ציבורית בעתיד הקרוב.
גם מחיר המכירה חשוב. ככל שההנחה לדייר גבוהה יותר, ההון שנוצר עבורו גדול יותר — אך הסכום שנותר למדינה לרכישת דירה חלופית קטן יותר. באזורים שבהם מחירי הדירות עלו, התמורה ממכירה מסובסדת עלולה שלא להספיק לרכישת דירה חדשה באותו יישוב.
האם המהלך יוריד את מחירי הדירות?
כנראה שלא באופן מורגש ברמה הארצית. מספר הדירות הציבוריות קטן ביחס לשוק הדיור כולו, ולכן השפעת המהלך על מדד מחירי הדירות צפויה להיות מוגבלת. ההשפעה הישירה היא חברתית: על מלאי הדירות הציבוריות, על משך ההמתנה ועל שכר הדירה שמשלמות משפחות זכאיות בזמן שהן מחכות.
עם זאת, מכירה ללא חידוש המלאי עלולה להגדיל את הביקוש לסיוע בשכר דירה בשוק החופשי. כך המדינה עשויה להחליף נכס ציבורי קבוע בתשלום חודשי מתמשך, בלי להגדיל את היצע הדירות.
מה צריך להיכלל בחוק?
כדי לאזן בין הזכות של הדיירים לבעלות לבין הצורך לשמור דירות לממתינים, נדרש מנגנון ברור: ייעוד כספי המכירה לרכישת דירות בלבד, יעד להחלפת כל דירה שנמכרה, לוחות זמנים מחייבים ודיווח פומבי על מספר הדירות שנמכרו ונרכשו בכל עיר.
בלי מנגנון כזה, החוק עלול להעניק פתרון מוצדק למשפחה אחת — ולהרחיק את הפתרון ממשפחה אחרת. חידוש זכות הרכישה יכול להיות מהלך חברתי חשוב, אך רק אם המדינה תבטיח שהמפתח שנמסר לדייר הוותיק לא נלקח למעשה מהמשפחה הבאה בתור.
